הרגליים כואבות, בחוץ קר. רוח פנים חזקה, עלייה אינסופית, רוכב שמכתיב קצב חזק במיוחד...
הכל כואב לי. הדרך עוד ארוכה, אני מבקש לעצור. מייחל לפנצ'ר שיאפשר לי מנוחה רגעית.
זהו רגע מכונן שיקבע את המשך דרכי...הרגליים שורפות מחומצת חלב. הדופק גבוה והנשימה מהירה. אני מתפתה לוותר אבל בוחר להתמודד. מכריח את עצמי לחשוב רחוק - על מטרה גדולה ומשמעותית יותר מהכאב הרגעי הזה.
אני משכנע את עצמי שההתמודדות הזו הכרחית כדי שאשיג את מטרתי.
אני נזכר בהצלחות קודמות שלי; בכל אחת מהן התמודדתי עם משבר שכזה. גם אז זה כאב לי. הבאתי את גופי לקצה גבול היכולת - כדי להשיג מטרה גדולה שמאוד רציתי.
כל הגוף זועק מכאב עכשיו, אך אני ממשיך ללחוץ. אני כבר לא בוחר בזה, זה משהו שגדול ממני.
אחרי כמה דקות מחלחלת בי המודעות למצב. הכאב נעשה מוכר ותחושת הסבל האדירה מתחלפת בחוסר נוחות.
ההבדל בין הצלחה לבינוניות טמון ברגע הזה.
במירוצי אופניים - רוכב מנצח הוא זה שמסוגל להשקיע אנרגיה נוספת ולברוח ברגעים הכואבים ביותר.
כשהגוף תשוש ממאמץ ומסביבי עשרות רוכבים מאומנים שנחושים לנצח - לא מדובר במשימה של מה בכך.
כדי שאוכל להתעלות על שאר המתחרים ולהפיק מעצמי יותר אני נדרש למצוא תעצומות נפש אדירות.
השראה, במקרה הזה - היא דלק נהדר.
הסרטון המצורף בקישור נשלח לי על ידי אדם יקר במיוחד - מוקי פלד מבית השיטה.
לי הוא נותן השראה אדירה:
http://www.youtube.com/watch?v=VJMbk9dtpdY&eurl=http://fun.mivzakon.co.il/flash/video/2398/2398.html
חג חנוכה שמח לכולם
