החיים יפים כרוכב אופניים שמתחרה במרוץ שלבים.
אם מחליפים את זווית הראייה הנפוצה - שמתייחסת לסבל הרב, לרגליים הכואבות ולגוף הדואב - מגלים שחיי הרוכבים באמת מאוד יפים.
במהלך ארוחת הבוקר - שלאחר היקיצה הטבעית בפאתי הבוקר, התבלטתי עם אוסקר אבאד - רוכב השנה הראשונה מקבוצתי בסוגיית ההתאוששות לקראת השלב השני של המרוץ שיחל אחה"צ.
אני העדפתי לצאת לאימון שחרור קל בעוד שאוסקר בחר במנוחה ורביצה אינטנסיבית אל מול הטלויזיה בחדר בית המלון.
במהלך רכיבת השחרור, שחזרתי את עיסוקיי בשעות שעברו מאז שהסתיים השלב הראשון של הוואלטה, ושוב הבנתי עד כמה אני בר מזל.
מרגע שחציתי את קו הסיום - כל תשומת ליבי ושל הסובבים אותי, הופנתה לכך שאוכל להתאושש כראוי לקראת השלב הבא.
כל מערכת הקבוצה שסביבי הופנתה לכך; משקה התאוששות בדרך חזרה לבית המלון, מקלחות, ארוחת ערב עשירת פחמימות וחלבונים, עיסוי ומתיחות לשחרור השרירים.
באותו הזמן ממש, אנשי הצוות של הקבוצה עסקו בנקיון האופניים, איסוף כביסה מלוכלכת ובעיקר - דאגו שכל הרוכבים יעברו במהירות המירבית למצב הראשוני שבו הגוף במצב מאוזן והעיניים עצומות - המתכון הבטוח להתאוששות מהירה במיוחד :-)
האחריות היחידה והבסיסית שלי היא לעשות את המוטל עלי ולסייע לקבוצה לנצח באחד משלבי המרוץ ועדיף - בדירוג הכללי של כלל השלבים.
ועתה למרוץ עצמו - 140 רוכבים התאספו על קו הזינוק של השלב הראשון. בשורה הראשונה על הקו, הציבו המארגנים את האלופים הלאומיים לקטגוריית עד גיל 23 שזינקו למרוץ עם חולצת האלוף הלאומי של מדינתם; אלוף פורטוגל, אלוף צרפת, אלוף אסטוניה וכמובן - האלוף הלאומי של ספרד, דוויד גוטיירז (אחיו של הרוכב המקצוען - איבאן גוטיירז), השלימו את רשימת הקבוצות האקסקלוסיבית שמשתתפת בתחרות.
החלק הראשון של המרוץ הגדיר מחדש את רמות הסבל שאליהם ניתן להגיע במרוץ אופניים.
חום כבד, יובש ורוחות עזות לא השפיעו על המהירות הממוצעת שעמדה בסיום השעה הראשונה על 48 קמ"ש ממוצע (!!!)
הרוח והמהירות הגבוהה, הפכה את הפלוטון למיתר ארוך שדהר בשולי הכבישים הכפריים שבפאתי מדריד ("אצ'לון" בשפה המקצועית).
מצב השוליים הגרוע והמהירות האדירה, גרמו לאינספור גלגלים מפונצ'רים ולסלקציה עצבנית בין הרוכבים החזקים לחזקים מאוד.
משהתפצל הפלוטון לקבוצות רדיפה קטנות בנות 10-20 רוכבים, פסקו ההתקפות.
קבוצות הרדיפה לאורך המסלול שיתפו פעולה בעבודה מסודרת מול הרוח על מנת למזער נזקים.
לקראת סיום השלב, קבוצת הרדיפה שבה רכבתי חברה אל קבוצה קדמית יותר שהגיעה יחד עד לקו הסיום. את היום סיימתי במקום ה-70, מתוך 131 מסיימים.
הרוכב הראשון מהקבוצה - ראובן גרסייה המקומי, סיים במקום ה-19, ומקווה להתקדם בדירוג הכללי בשני שלבי הטיפוס היום ומחר - שבהם הוא צפוי להתבלט.
אם מחליפים את זווית הראייה הנפוצה - שמתייחסת לסבל הרב, לרגליים הכואבות ולגוף הדואב - מגלים שחיי הרוכבים באמת מאוד יפים.
במהלך ארוחת הבוקר - שלאחר היקיצה הטבעית בפאתי הבוקר, התבלטתי עם אוסקר אבאד - רוכב השנה הראשונה מקבוצתי בסוגיית ההתאוששות לקראת השלב השני של המרוץ שיחל אחה"צ.
אני העדפתי לצאת לאימון שחרור קל בעוד שאוסקר בחר במנוחה ורביצה אינטנסיבית אל מול הטלויזיה בחדר בית המלון.
במהלך רכיבת השחרור, שחזרתי את עיסוקיי בשעות שעברו מאז שהסתיים השלב הראשון של הוואלטה, ושוב הבנתי עד כמה אני בר מזל.
מרגע שחציתי את קו הסיום - כל תשומת ליבי ושל הסובבים אותי, הופנתה לכך שאוכל להתאושש כראוי לקראת השלב הבא.
כל מערכת הקבוצה שסביבי הופנתה לכך; משקה התאוששות בדרך חזרה לבית המלון, מקלחות, ארוחת ערב עשירת פחמימות וחלבונים, עיסוי ומתיחות לשחרור השרירים.
באותו הזמן ממש, אנשי הצוות של הקבוצה עסקו בנקיון האופניים, איסוף כביסה מלוכלכת ובעיקר - דאגו שכל הרוכבים יעברו במהירות המירבית למצב הראשוני שבו הגוף במצב מאוזן והעיניים עצומות - המתכון הבטוח להתאוששות מהירה במיוחד :-)
האחריות היחידה והבסיסית שלי היא לעשות את המוטל עלי ולסייע לקבוצה לנצח באחד משלבי המרוץ ועדיף - בדירוג הכללי של כלל השלבים.
ועתה למרוץ עצמו - 140 רוכבים התאספו על קו הזינוק של השלב הראשון. בשורה הראשונה על הקו, הציבו המארגנים את האלופים הלאומיים לקטגוריית עד גיל 23 שזינקו למרוץ עם חולצת האלוף הלאומי של מדינתם; אלוף פורטוגל, אלוף צרפת, אלוף אסטוניה וכמובן - האלוף הלאומי של ספרד, דוויד גוטיירז (אחיו של הרוכב המקצוען - איבאן גוטיירז), השלימו את רשימת הקבוצות האקסקלוסיבית שמשתתפת בתחרות.
החלק הראשון של המרוץ הגדיר מחדש את רמות הסבל שאליהם ניתן להגיע במרוץ אופניים.
חום כבד, יובש ורוחות עזות לא השפיעו על המהירות הממוצעת שעמדה בסיום השעה הראשונה על 48 קמ"ש ממוצע (!!!)
הרוח והמהירות הגבוהה, הפכה את הפלוטון למיתר ארוך שדהר בשולי הכבישים הכפריים שבפאתי מדריד ("אצ'לון" בשפה המקצועית).
מצב השוליים הגרוע והמהירות האדירה, גרמו לאינספור גלגלים מפונצ'רים ולסלקציה עצבנית בין הרוכבים החזקים לחזקים מאוד.
משהתפצל הפלוטון לקבוצות רדיפה קטנות בנות 10-20 רוכבים, פסקו ההתקפות.
קבוצות הרדיפה לאורך המסלול שיתפו פעולה בעבודה מסודרת מול הרוח על מנת למזער נזקים.
לקראת סיום השלב, קבוצת הרדיפה שבה רכבתי חברה אל קבוצה קדמית יותר שהגיעה יחד עד לקו הסיום. את היום סיימתי במקום ה-70, מתוך 131 מסיימים.
הרוכב הראשון מהקבוצה - ראובן גרסייה המקומי, סיים במקום ה-19, ומקווה להתקדם בדירוג הכללי בשני שלבי הטיפוס היום ומחר - שבהם הוא צפוי להתבלט.
