ההתרגשות בבטן בדרך אל אזור הכינוס, המבטים החטופים אל עבר הרוכבים המתחרים, החששות, התקוות והאופטימיות הבלתי מוסברת - שאולי היום זה היום...
התכונה המדהימה ביותר בעיני אצל רוכבי אופניים היא האופטימיות הזאת, שאינה תלויה ביכולת פיזית עילאית, במסוגלות או בעובדות ממשיות שיספקו סיבה מספיק טובה להאמין שיש ביכולת הרוכב לנצח.
כולם מקווים ליום טוב במיוחד שבו הם ישייטו בקלילות במעלה ההר, ישאירו מאחור את כל המתחרים ויחד איתם - את כשלונות העבר, וידהרו אל עבר קו הסיום כמנצחים עטורי תהילה.
כולם חוששים בסתר ליבם, להיכשל ולאכזב - בעיקר את עצמם; רוכבים רבים מעבירים קריירות שלמות מבלי לזקוף לזכותם ניצחון בודד, אך עדיין - מעיזים לעמוד מול המראה ולדגמן הנפת ידיים באגרופים קפוצים, לדמיין את מחיאות הכפיים של הקהל כשהם חולפים על פניו, את השמפניה והגביע ממרומי הפודיום, את הגאווה והסיפוק שרק מעטי מעט זוכים לחוות...
אפשר למצוא מאות מבטים כאלה בשטח הכינוס של כל מרוץ.
שעה לפני ההתייצבות המיועדת על קו הזינוק, כל אחד מהרוכבים נכנס לרוטינה הקבועה שלו;
מנפח את צמיגי האופניים, מצמיד את מספר הגב לחולצה, את מספר האופניים לשלדה. מתלבש, מתמרח בקרמים נגד הקור והשמש, מותח את שרירי הרגליים בפעם המי יודע כמה...
אף אחד לא מודה בזה אבל כולם מתרגשים, גם המנוסים שבחבורה - רק שהם כבר אימצו לעצמם "פני פוקר" שאינן מגלות דבר. הצעירים "הירוקים", חסרי הניסיון, מחפשים במבטם את החבר המנוסה, מנצח המרוץ הקודם, את המודל לדוגמא התורן.
הם מנסים ללמוד מההתנהלות שלו, לאמץ את מנהגיו בתקווה שאלה יאפשרו להם גם לטעום מהישגיו.
כשיגיע הרגע - כולם יתייצבו על קו הזינוק. כל אחד עם האמונות הטפלות שלו, החששות והתקווה ליום מוצלח במיוחד ול"רגליים טובות"...
עיסוי לחימום השרירים לפני המרוץ 
אנריקה - הדיירקטור ספורטיב - סוגר קצוות
שותים קפה לפני הזינוק 
2 תגובות:
רנצ'יק האלוף
אוהבים אותך מיליון
המון בהצלחה
המעריצים
תגיד לי רן, למה אני צריך למצוא את הבלוג הזה בחיפוש אקראי? מילא שאתה לא כותב בתפוז (אני ממש לא "פטריוט") - לפחות תפרסם אותו אצלנו... ותביא עוד קצת תמונות וסיפורים על מקומות, תעשה לי חשק לביקור הקרוב (אולי בספטמבר לוואלטה).
הוסף רשומת תגובה