מתחילים...

זה כבר קורה.
העונה החדשה החלה רשמית לפני שבועיים ושגרת האימונים חזרה למקומה הטבעי בחיי.

בכל בוקר, אני מתעורר לצלצול השעון שמזכיר לי למדוד את דופק המנוחה ולהתכונן לאימון.

ב-8:00 AM אני כבר על האופניים, אחרי מתיחות וארוחת בוקר (בתפריט: גרנולה, דייסת קוואקר וכוס תה עם דבש).

האימונים עצמם אינם מרגשים במיוחד. אחרי חצי שעה של רכיבת חימום אני מאפס את מד הוואטים ומתחיל את החלק העיקרי של האימון. בשלוש וחצי השעות הבאות אני מתמקד בהתאמת מהירות סיבובי הרגליים שלי לטווח ההספק שבו עלי לרכוב. במילים אחרות - אני מחלק את זמני בין צג המחשב שמספק לי נתונים על הרכיבה להתחמקות אומנותית ממשאיות חולפות...

בעוד שהמטרות שלי לעונה הקרובה מאתגרות ומרגשות, הרי שתקופת אימוני ההכנה בארץ עשויה להיות אפורה למדי. כשהמרוץ הקרוב ביותר נמצא במרחק של ארבעה חודשים ממני, אני נדרש למשמעת גבוהה במיוחד.

כדי שאגיע מוכן לעונת המירוצים באירופה, עלי לכסות כ-10,000 קילומטרים של רכיבה בקצב אירובי.

בנוסף לאימוני הרכיבה אני מחזק את שרירי הגוף באמצעות תרגילי כוח ספיציפיים:

אל תכנון האימונים השבועי מתווספים שיקולים נוספים שעלי לקחת בחשבון; אני נדרש להתאים את הימים שלי כדי לספק לגוף את שעות השינה החיוניות להתאוששות.

השירות היומיומי בצה"ל, הלימודים באוניברסיטה ומזג האוויר הם גורמים נוספים שעלי לקחת בחשבון.

בסיום כל מחזור אימונים, אני מבצע מבחן יכולת (טסט) שמטרתו לבחון את קצב ההתקדמות שלי. היכולות הפיזיות שלי נמדדות במספרים יבשים - כמה כוח (בוואטים) אני מסוגל להפיק ביחס למשקל הגוף שלי.