לחיצה אחרונה לפני סוף העונה

שלום לכולם,

אחרי הטור של מדריד (שהסתיים מוצלח יותר משהתחיל, לאחר שהצלחתי להתברג לבריחה העיקרית של היום בשלב האחרון ולבסוף לסיים בספרינט של הקבוצה הראשונה במקום 20), המשכתי לעיירה-Naquera שבמחוז וולנסיה, שם חברתי לסגל נבחרת ישראל שאיתו אתחרה בספרד עד סוף אוגוסט.

הנבחרת, כוללת 17 רוכבים מקטגוריות הנוער, העילית, ה-U23 והנשים ובנוסף שני מאמנים מישראל (דויד רזניק ועמוס וולף) וצוות ספרדי מקומי מטעם איגוד האופניים הוולנסיאני.

הנסיעה של הנבחרת לספרד הוגדרה כפיילוט ראשוני לשיתוף הפעולה בין איגוד האופניים הישראלי לאיגוד הספרדי. המטרה ארוכת הטווח היא להקים בסיס לנבחרת באיזור וולנסיה - שיאפשר לרוכבים להתחרות לאורך כל השנה בתחרויות אירופאיות ולהיעזר בנסיון של הצוות הספרדי המקומי ובוולודרום המקצועי שלהם.

פיילוט, כשמו כן הוא והתחושה הכללית בבית הנבחרת היא של ראשוניות ופריצת דרך.

הרוכבים הישראלים והצוות מנסים להתרגל לספרדית השוטפת ולהרגלי החיים שמכתיבים המקומיים.

אמדאו אולמוס - יו"ר איגוד האופניים הוולנסיאני, מלווה את הנבחרת לאורך כל הנסיעה ולומד להכיר את הרוכבים ואת המנטליות השונה שאנחנו מביאים מהבית.

בשלב הבא הוא גם ילמד קצת עברית (או אנגלית) וכך גם אפשר יהיה לפתור את קשיי התקשורת שנוצרים כשאין שפה משותפת....

נבחרת ה-U23/עילית שבא אני רוכב לצד ניצן מרגלית, אליעד דניאל, נתי הורטיג ואייל רהט, מתחרה במרוצים מקומיים בוולנסיה ובסביבתה. חברי הנבחרת, כולם רוכבים מנוסים עם רקע ברכיבה במירוצים באירופה, עוברים תהליכים של גיבוש קבוצתי (רובנו רוכבים בקבוצות נפרדות בישראל) במטרה לעבוד יחד במרוצים כאן.

השוני של המרוצים בספרד מהמרוצים בישראל מתבטא בכך שהרמה הכללית גבוהה יותר (ההבדל מורגש בעיקר בעליות)והעובדה שרוכבים שרגילים להתחרות אחד בשני במשך שנים, מתחרים ביחד למען מטרה משותפת.

לרובנו השינוי הזה מובן אך יקח עוד זמן עד שנפתח שפה משותפת ונלמד להכיר ולהבין את הדרך שבה כל אחד מאיתנו נוהג להתחרות. נבחרת ה-U23 והעילית היא מצומצמת (5 רוכבים בלבד) ועל כן "כוח האש" שלנו כקבוצה מוגבל ועלינו להיות מחושבים בהשקעת המאמצים שלנו במהלך המרוצים.

החודש הזה יהיה סימן דרך לבאות וילמד על מטרות הנבחרת לשנים הבאות ועל תוכנית המרוצים שתיגזר מהן.

נבחרת ה-U23 והעילית על קו הזינוק

עבודה קבוצתית (עם ניצן מרגלית)

מקבלים פרס של כבוד ממארגני התחרות

ומנערות הפודיום המקומיות...

על הרצפה

ברגע של חוסר תשומת לב, בקטע מישורי מהיר, אני מוצא את עצמי על הרצפה.

מה קורה לעזאזל? לפני כמה שניות דהרתי במהירות של 55 קמ"ש בביטחה במעמקי הדבוקה, ופתאום אני מוצא את עצמי בתוך ערימה המונית של רוכבים ואופניים שנמרחו על הכביש.

קללות בספרדית נשמעות מכל עבר. רוכבים מחפשים את האופניים שלהם בתוך ערימת המתכת והבשר. אני מתרומם במהירות, מנסה לחלץ בזהירות את הגלגל הקדמי שחווה פגישה אינטימית עם הכידון של הרוכב שמשמאלי.

בקרת נזקים מהירה - שני הגלגלים מסתובבים, הכידון ישר וגם הכיסא. אני מחזיר את השרשרת למקום ומעיף מבט קדימה, כדי לגלות שהחלק האחורי של הפלוטון התרחק ונעלם מהעין. קבוצת Benfica הפורטוגזית שמחזיקה בחולצה הצהובה (המוביל של המרוץ) מכתיבה קצב רצחני מתחילת השלב, ולא נראה שהם מתכוונים להאט ולחכות לקורבנות ההתרסקות.

שניה אחרי שאני מתחבר לפדלים, אני מגלה שסליל המתכת שתפקידו להדק את נעל הרכיבה השמאלית שלי נקרע (יחי הטכנולוגיה).

האדרנלין זורם בדם ואני לא מרגיש שום כאב. מאוחר יותר אגלה שפלטה קדמית של 53 שיניים (כפי הנראה ממותג איכותי) השאירה לי מזכרת יפה על הקרסול. מתוך שיירת רכבי הליווי, אני מתאמץ לחזור אל הדבוקה המתרחקת. מסביבי כאוס וחורבן. רוכבים מדממים עוצרים בצד הדרך - מעכלים את חומרת ההתרסקות, מבקשים גלגל או זוג אופניים רזרבי מרכב הליווי; חלקם עולים לאמבולנס או לרכב הקבוצה ופורשים מהמרוץ. אחרי דקות ארוכות של סבל אני מצליח לחזור חזרה לפלוטון בסיוע רכב הקבוצה ואנריקה הדיירקטור ספורטיב.

כמה רגעים מאוחר יותר - אני מגלה שהאקשן האמיתי עוד לא החל...

הפלוטון מגיע אל העלייה המדורגת הראשונה של היום והתקפות ענק באות מכל עבר.

אני מאיץ בעמידה והרגל השמאלית שלי נזרקת מהנעל אל האוויר הפתוח. אני מבין שנגזר עלי להמשיך את 80 הקילומטרים שנותרו עד קו הסיום בישיבה ובקצב אחיד.

אני חובר אל אחת הדבוקות האחוריות ("גרופטה" בסלנג המקומי) וממשיך איתם עד סיום השלב. אני חוצה את קו הסיום כ-20 דקות אחרי המנצח - רגע לפני שהוא מטפס אל הפודיום לקבל את הגביע ואת חולצת המוביל.

באיזור רכב הקבוצה, רוב הרוכבים נראים תשושים וממוטטים. היחיד שנראה טרי הוא ראובן גרסיה - שמספר לי בהתרגשות שסיים שלישי בשלב ונכנס לחמישייה הראשונה בדירוג הכללי.

אני תופס לי פינה שקטה בקרבת המכונית ומחליף לבגדים יבשים.

רק לפני כמה דקות הסתיים השלב של היום והראש שלי כבר בשלב של מחר. ההצלחה של ראובן בשלב היום, אומרת שמחר יהיה עלינו לסייע לו לטפס בדירוג הכללי, ולעבוד קשה מול הרוח.

בינתיים - הרוח היחידה שממנה אני חושש היא זאת שמייצר המזגן בחדר בית המלון.

אני מרגיש שהרווחתי את ארוחת הערב ואת המנוחה עד השלב של מחר.

ולחשוב שבטור דה פראנס רוכבים 21 שלבים כאלה....

ימים של שקט

החיים יפים כרוכב אופניים שמתחרה במרוץ שלבים.
אם מחליפים את זווית הראייה הנפוצה - שמתייחסת לסבל הרב, לרגליים הכואבות ולגוף הדואב - מגלים שחיי הרוכבים באמת מאוד יפים.
במהלך ארוחת הבוקר - שלאחר היקיצה הטבעית בפאתי הבוקר, התבלטתי עם אוסקר אבאד - רוכב השנה הראשונה מקבוצתי בסוגיית ההתאוששות לקראת השלב השני של המרוץ שיחל אחה"צ.
אני העדפתי לצאת לאימון שחרור קל בעוד שאוסקר בחר במנוחה ורביצה אינטנסיבית אל מול הטלויזיה בחדר בית המלון.

במהלך רכיבת השחרור, שחזרתי את עיסוקיי בשעות שעברו מאז שהסתיים השלב הראשון של הוואלטה, ושוב הבנתי עד כמה אני בר מזל.
מרגע שחציתי את קו הסיום - כל תשומת ליבי ושל הסובבים אותי, הופנתה לכך שאוכל להתאושש כראוי לקראת השלב הבא.

כל מערכת הקבוצה שסביבי הופנתה לכך; משקה התאוששות בדרך חזרה לבית המלון, מקלחות, ארוחת ערב עשירת פחמימות וחלבונים, עיסוי ומתיחות לשחרור השרירים.
באותו הזמן ממש, אנשי הצוות של הקבוצה עסקו בנקיון האופניים, איסוף כביסה מלוכלכת ובעיקר - דאגו שכל הרוכבים יעברו במהירות המירבית למצב הראשוני שבו הגוף במצב מאוזן והעיניים עצומות - המתכון הבטוח להתאוששות מהירה במיוחד :-)

האחריות היחידה והבסיסית שלי היא לעשות את המוטל עלי ולסייע לקבוצה לנצח באחד משלבי המרוץ ועדיף - בדירוג הכללי של כלל השלבים.

ועתה למרוץ עצמו - 140 רוכבים התאספו על קו הזינוק של השלב הראשון. בשורה הראשונה על הקו, הציבו המארגנים את האלופים הלאומיים לקטגוריית עד גיל 23 שזינקו למרוץ עם חולצת האלוף הלאומי של מדינתם; אלוף פורטוגל, אלוף צרפת, אלוף אסטוניה וכמובן - האלוף הלאומי של ספרד, דוויד גוטיירז (אחיו של הרוכב המקצוען - איבאן גוטיירז), השלימו את רשימת הקבוצות האקסקלוסיבית שמשתתפת בתחרות.

החלק הראשון של המרוץ הגדיר מחדש את רמות הסבל שאליהם ניתן להגיע במרוץ אופניים.
חום כבד, יובש ורוחות עזות לא השפיעו על המהירות הממוצעת שעמדה בסיום השעה הראשונה על 48 קמ"ש ממוצע (!!!)
הרוח והמהירות הגבוהה, הפכה את הפלוטון למיתר ארוך שדהר בשולי הכבישים הכפריים שבפאתי מדריד ("אצ'לון" בשפה המקצועית).
מצב השוליים הגרוע והמהירות האדירה, גרמו לאינספור גלגלים מפונצ'רים ולסלקציה עצבנית בין הרוכבים החזקים לחזקים מאוד.
משהתפצל הפלוטון לקבוצות רדיפה קטנות בנות 10-20 רוכבים, פסקו ההתקפות.
קבוצות הרדיפה לאורך המסלול שיתפו פעולה בעבודה מסודרת מול הרוח על מנת למזער נזקים.

לקראת סיום השלב, קבוצת הרדיפה שבה רכבתי חברה אל קבוצה קדמית יותר שהגיעה יחד עד לקו הסיום. את היום סיימתי במקום ה-70, מתוך 131 מסיימים.
הרוכב הראשון מהקבוצה - ראובן גרסייה המקומי, סיים במקום ה-19, ומקווה להתקדם בדירוג הכללי בשני שלבי הטיפוס היום ומחר - שבהם הוא צפוי להתבלט.

Ultimo Kilometro

חום מייבש של תחילת אוגוסט עוטף את עיר הבירה מדריד.

לפני כמה שעות התעוררתי בחדר בית המלון שבו מתארחת הקבוצה שלי, לקראת השלב הראשון של ה-Vuelta Comunidad Madrid, שתצא היום לדרך.

החודש האחרון היה מלא בהתרחשויות.

בעקבות פרשיית הסמים שבמרכזה עמד הכוכב האיטלקי של קבוצת הבוגרים - ריקרדו ריקו, הקבוצה עברה תהפוכות רבות. ידיעות סותרות הופרחו לאוויר, שמועות התגלגלו מפה לאוזן ואנחנו - רוכבי קבוצת העתודה, חווינו הרבה רגעים של אי וודאות ונדרשנו להרבה אורך רוח כדי לעבור את השבועות האחרונים.

כעת, משהתחלף הספונסר הראשי, הקבוצה שינתה את שמה ל-"Scott-American Beef" (שני נותני החסות הראשיים - הראשון הוא חברת האופניים המוכרת סקוט - שהפכה לנותן חסות ראשי, והשני הוא חברת ההמבורגרים המקסיקנית אמריקאן ביף...)

אנחנו קיבלנו מדים חדשים וחזרנו אל מסלול המרוצים חדורי מוטיבציה אל מרוצי סוף העונה.

מרוץ הקטעים שאליו נזנק היום - הוואלטה מדריד עד גיל 23, כולל 4 קטעים מפרכים בקרבת עיר הבירה מדריד.

רשימת הקבוצות כוללת קבוצות קונטיננטל פורטוגזיות וצרפתיות כמו Befica ו-Bouygues Telekom וכל יתר הקבוצות המובילות בספרד. החום הכבד של תחילת אוגוסט והיובש שמאפיין את איזור מדריד (מרחק של 300 קילומטרים מהים), יהוו אתגר נוסף עבורנו

בינתיים, רוכבי הקבוצה מתכוננים במרץ לוואלטה - הכנה שכוללת פעולות מתישות כמו רביצה במיטה, אימוני התאוששות קלילים ומתיחות לשחרור השרירים.

עדכונים נוספים יבואו בימים הבאים

עד כאן להיום, שתו הרבה מים ותפסו מקום ממוזג מול מסכי הטלוויזיה לקראת שידורי האולימפיאדה שיחלו בסופ"ש הקרוב.

שלכם,

רן מרגליות

מדריד