(...The Pitbull is back! (and so does the blog

לאחר הפוגה הקלה של אמצע העונה - הבלוג חוזר ובגדול!

את הפוסט הקודם כתבתי לפני הנסיעה שלי לישראל, וכעת אני שוב בספרד בשיאה של עונת המרוצים.

בחודש שחלף מאז הפוסט האחרון, ביליתי בחיק המשפחה בבית החם במודיעין, חזרתי להתאמן בכבישים המוכרים של איזור נחשון עם החברים מקבוצת 500 וואט והשתתפתי במרוצי השיא של העונה בישראל (מרוץ ההכנה ואליפות ישראל באורים ומרוץ נגד השעון בעלייה לנס הרים).

הביקור האחרון בישראל היה חשוב ומשמעותי עבורי. אחרי שלושה חודשים בקור האירופאי, החום והלחות של ישראל היו שינוי מרענן עבורי.
מעבר לתנאי מזג האוויר, נדמה שאין שני לחום האנושי בארץ ולראיה - קבלת הפנים החמה שלה אני זוכה בכל ביקור!

אחת החוויות המשמעותיות ביותר עבורי בביקור האחרון בישראל, הייתה הטעימה המחודשת של הפלוטון הישראלי.


בשלהי העונה שעברה, טרם התקבלתי לתוכנית העתודה של קבוצת Saunier Duval, מטרת העל שלי הייתה לנצח את אליפות ישראל לבוגרים באופני כביש.

המשימה הייתה נראית לי מציאותית ביותר וברת השגה, בהתחשב בכך שבשנה שעברה - בשנתי הראשונה בקטגוריית הבוגרים ואחרי טירונות וקורס בצבא סיימתי באליפות במקום הרביעי במרחק נגיעה מהתואר הנכסף.

בחודשים שעברו מאז, הפכה הרכיבה למקצוע עבורי, מטרות נוספו אך האליפות הייתה ונוטרה אחת ממטרותי המרכזיות לעונה הנוכחית.

העונה הזאת, בלי שום קשר לאליפות, שונה בתכלית ממה שדמיינתי אותה. בזכות המסגרת שאליה התקבלתי והאנשים שאיתם אני נמצא, למדתי מהי השקעה אמיתית וכמה קשה צריך לעבוד כדי להפוך לאלוף.

הבנתי שעלי מחוייב לחלוטין אם אני רוצה לנצח אל מול השדה התחרותי ביותר בעולם.

האליפות האחרונה וחווית החזרה לפלוטון בישראל, הזכירה לי שברכיבת אופני כביש תחרותית אין מתנות ועל קו הזינוק לכל הרוכבים יש הזדמנות שווה לנצח. אליפות ישראל לימדה אותי שיעור על הגישה שעימה יש לזנק; מי שמתחרה במרוץ במטרה לא להפסיד, סיכוייו לנצח קטנים, וכך גם להפך....

כמו כל ספורטאי, ברגע שאחרי כבר חשבתי על המטרה הבאה - שהפעם נשמעה "סקסית" וזוהרת מתמיד... Bella Toscana

בסופ"ש שאחרי האליפות, נחתתי בשדה התעופה ברומא עם חברי היקרים מ-500 וואט - זיו בקפיין, ירדן אבידני, ג'קי בן ישי, יעקב בן שושן ואיתי גרואג הידוע גם בכינויו "הטרור"...

יחד נסענו לטוסקנה כדי להשתתף במרוץ הגרנד פונדו השנתי של מקס ללי וגם כדי להוריד מעט את המתח שהצטבר סביב אירועי האליפות. בטוסקנה פגשנו גם את שי כהן - אחד האנשים היותר איכותיים שיש, וגם את אילן אולמן שביום יום אני רגיל לקרוא לו "Coach".

סוף השבוע בטוסקנה היה מדהים. השילוב בין האווירה החמה של טוסקנה, האוכל העשיר, העליות המתפתלות והכנסת האורחים של מקס ומשפחת ללי, עשו את שלהם. כולנו אימצנו במהירות את אורחות החיים הרגועות של בני האיזור.


יומיים לפני הגרנד פונדו, השתתפנו במרוץ נגד השעון בעלייה לביתו של המטפס המיתולוגי מרקו פאנטני ז"ל.

את מרוץ הנג"ש בעלייה אירגן מקס, במטרה להנציח את זכרו של פאנטני שהיה חבר קרוב שלו.

מקס הזמין למרוץ גם את עמנואל סלע מקבוצת Panaria Navigare- מלך ההרים של הגי'רו דה איטליה האחרון שניצח בו שלושה קטעים - ומי שנחשב לאחד המטפסים הטובים בעולם...


אנחנו מצידנו, נהנו מההזדמנות להתחכך במקצוען בסדרי גודל של סלע (51 ק"ג של שרירי ברזל... נשמע מאיים, לא?!) ולבחון את עצמנו ב"מרוץ האמת" אל מול מי שנחשב למטפס הטוב בעולם.

הישראלים לא איכזבו והוכיחו שהם יודעים לסבול כהוגן. במרוץ הנג"ש בעליה ירדן אבידני הייתה הבחורה היחידה שהעיזה להתמודד עם השיפוע הבלתי אפשרי (22% בשיאו) ונאלצה לסחוב איתה הביתה גביע כבד במיוחד...

בקרב הגברים בגילאי עד 29 איתי גרואג (אלוף ישראל במרתון אופני הרים) סיים במקום השלישי ועבדכם הנאמן במקום הראשון באותה קטגורייה וכך הבאנו הבייתה פודיום פטריוטי למדי וגם פרסים מפנקים מבית מקס ללי.



יתר החבר'ה סבלו בעלייה כמו גדולים... הפליא ביכולותיו ג'קי, שנאלץ לטפס על כביש שנחסם כמעט לחלוטין על ידי אוהדים איטלקים משולהבים שעודדו את עמנואל סלע בעלייה...


במרוץ הגרנד פונדו ביום ראשון בבוקר - מצאנו את עצמנו מזנקים (כמעט באיחור) אל תוך פלוטון המוני של 1,200 רוכבים ששועטים במורד הירידות של העיר מאנצ'יאנו...

במהרה כל אחד הבין שהוא נמצא במלחמת הישרדות אל מול השדה התחרותי הרחב שנגלה בפנינו. למרות שאני רגיל להתחרות בפלוטונים גדולים ובמהירויות דומות - גם עבורי הגרנד פונדו היה אירוע יוצא דופן בסדרי הגודל שלו ומרגש בשל שמות הרוכבים הגדולים שבאו לתת כבוד למקס ולקחת בו חלק; המקצוען לשעבר וולדימיר סמירנוף, כוכב הפרו-טור מקבוצת AG2R - נוצ'נטיני וכמובן הגדול מכולם - מלך האריות - מריו צ'יפוליני שבגיל 43 עדיין נראה חזק מתמיד וחזק מכולם....


המשך הסיפור - בתמונות (הקרדיט לתמונות מטוסקנה מגיע לזיו בקפיין - האיש החזק מאחורי העדשה):

מלון הדירות שבו התארחנו ב-Saturnia, סיפק בריכת מי גופרית לשחרור השרירים...

הנוף מחדר בית המלון - Bella Toscana

מרכיבים את האופניים אחרי הנחיתה

עמנואל סלע התעקש להצטלם איתי - לא היה לי נעים לסרב... :-)

הבנות לבית משפחת ללי (וחברה מקומית) תיפקדו כנערות פודיום לשעת צרה...

האיש שהוא אגדה מנופף לשלום. בשנה הבאה גרנד פונדו מקס ללי - גם בישראל....